בפרק כ"ג בפרשת אמור יש עיסוק מתחילתו ועד סופו במועדי השנה! הפרק פותח במילים "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי " ובהמשך כתוב "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון…."שואלים חז"ל מה ענין שבתות אצל מועדות? כלומר מדוע עובר הכתוב לדבר על השבת במקום לדבר על המועדים שבהם הפרק נפתח? והתשובה של חז"ל היא :"ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבת וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את השבתות"

הסבר נוסף שמביא אבא בשמו של הגאון מוילנא זיע"א: כידוע ניתנו לישראל 7 ימים טובים בשנה: ראש השנה, יום כיפור, יום ראשון של סוכות, שמיני עצרת, יום ראשון של פסח ושבועות. לשבעה ימים אלו מתכוון הכתוב "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון" שכן בשישה ימים טובים בשנה מותרת מלאכת "אוכל נפש" למשל בישול אבל ביום השביעי כלומר ביום הכיפורים "שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו" כי גם מלאכת "אוכל נפש" אסורה ביום הזה.

כתוב בפרשה: "ונקדשתי בתוך בני ישראל.." אומר אבא אנחנו לומדים במסכת ברכות מניין שאין היחיד אומר בזמן התפילה "קדושה" שנאמר "ונקדשתי בתוך בני ישראל" כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה אנשים. וגם נאמר בפרשת קורח "היבדלו מתוך העדה הזאת" מה להלן עשרה (12 מרגלים למעט יהושע וכלב) אף כאן עשרה
על מאמר חז"ל זה אומר אבא בואו ותראו מה רב ערכו של כל יחיד בישראל. שהרי תשעה גאונים וצדיקים בעלי תורה ויראה אי אפשר להרכיב מהם מנין לתפילה בציבור אבל 10 יהודים פשוטים מצטרפים למנין לעריכת תפילה בציבור ולכל דבר שבקדושה.

"והוא אשה בבתוליה יקח" אומר אבא כדרכו "והוא" בגימטריה שווה = י"ח (18)כמו מאמר חז"ל בן י"ח לחופה ומוסיף אבא שתמיד ל"ג בעומר חל בי"ח באייר שביום הזה עורכים הרבה חתונות.

"דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש" ושוב אבא כדרכו שמאוד אהב גימטריות חישב ומצא ש:
יהיה לכם =120
יום דין =120

שבת שלום ומבורך!